שכחו אותי (עם אבא) בבית

בכל הנוגע לניהול הילדים יש לנו חלוקת תפקידים כמעט קבועה. עמית מארגנת את הילדים למצב של בין 80-100% מוכנות בבוקר, אני עושה השלמות ומפזר לגנים. היא בד"כ אוספת מהגנים אחה"צ ולי יש בעבודה יום קבוע Daddy Day, לא משנה מה (כמעט…) ביום הזה אני יוצא מוקדם ומוציא את הילדים. מעבר לזה, כשהילדים חולים, או בחופש אנחנו מנסים להסתדר בעצמנו או בעזרת ההורים.

השבוע ליאור לא הרגיש טוב להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

אבא חרד(תי)

הגיע הזמן להודות בזה, כשזה מגיע לילדים שלי אני חרדתי. לא האמנתי שאגיע לשפל המדרגה הזו, אך הנה אני כאן… בן 35, 1.85 מטר, 95 קילו (טוב, את האמת – 1.84, 97), אב לשניים ועוד אחת בדרך וחרד לשלומם וגורלם. לא רק הפיזי, הם עוד יפלו ואם ארצה או לא – יהיו להם עוד סימנים כחולים במצח ושפשופים על הברכיים, אלא גם הנפשי. הבעיה היא שאת ההשפעה שלי על החלק השני אני אכיר רק כשיהיו גדולים ואולי יהיה כבר מאוחר מדי, או יקר מדי לטפל בו.
שבוע שעבר חגגתי יום הולדת, הבן הגדול צייר לי ציור. להמשיך לקרוא