(אל) תעביר את זה הלאה

בתור נצר גאה וממשיך דרכה של שושלת יוחסין ארוכת טווח ובעלת משקל עודף, לאורך ולרוחב, שמתי לי למטרה להפסיק את העניין הזה בדור הבא… כלומר, לדאוג לזה שהילדים שלי יתחילו שושלת חדשה של סולומונים חטובים, בעלי קוביות בבטן וחיים חיים של תזונה נכונה, בריאות ופעילות גופנית ענפה. במסגרת רצון זה לשינוי הפכנו אני ואשתי לגיבורי על המהווים דוגמא למופת לילדים. במהלך היום אנו דואגים לילדים לתזונה נכונה ובריאה: ירקות, ביצים, דגנים, פסטה בלי כלום. פירות, חטיף אחד ביום, פסטה בלי כלום. שוקולד מדי פעם, פסטה בלי כלום. מים לרוב, לעתים מיץ מדולל מאוד, פסטה בלי כלום. ובערב שנינו עוטים על עצמנו את התחפושות, נכנסים למערה הסודית שלנו (AKA הסלון אחרי שהילדים נרדמו…) ובולסים פיצות בסתר.

לאחרונה נחשפתי לתכנית המצפן התזונתי של תנובה, למדתי שישנם מספר גורמים בתזונה היומיומית שלנו שמשפיעים על בריאותנו ועוד דבר לא פחות חשוב הוא איך אנחנו צורכים את התזונה שלנו. אני לא תלוש מהמציאות, ישנו טרנד בריאותי שכבר רץ הרבה זמן וכל ההורים כבר עשו דוקטורט, מכירים ויודעים בדיוק מה בריא לילד שלהם לאכול וממה צריך להימנע ככל האפשר (רמז – סוכר ומלח מוספים..) וכולם יודעים שצריך לשבת לאכול באופן מסודר ורצוי אף משפחתי.

אין לי ספק שתזונה מבוססת חטיפי בוטנים (בלי להזכיר תינוקות מעצבנים…), אוכל מטוגן, שתיה מתוקה (בלי לדבר על דובי קוטב…) ומעדנים עתירי סוכר לא תוביל אותי לנחלה בנוגע לילדיי, אבל לא היה לי מושג עד כמה אוכל שמבחינתי נחשב "בריא" או לפחות הרע במיעוטו גם כן מכיל כמויות אדירות של מלח וסוכרים. כולנו ידענו שבדגני בוקר יש סוכר. כמה יודעים שב-100 גרם דגני בוקר יש גם 500 מ"ג נתרן? תוסיפו לזה את החלב, ולפעמים, רחמנא ליצלן, סוכר שמוסיפים… בקיצור, ארוחת הבוקר הבריאה שלנו, קערת דגני בוקר, מתגלה כלא הכי בריאה… אולי הרע במיעוטו.

אז מה עושים? צמים, אוכלים חסות כל היום, מאבדים את שמחת החיים… או שלא. צרכנות נבונה היא לא רק למצוא איזה קוטג' יותר זול אלא גם באיזה קוטג' יש פחות נתרן. אוקי – זה מופיע בטבלת ערכים תזונתיים – מצוין. אבל מה עם הסוכר? או בשמותיו האחרים גלוקוז, פרוקטוז, לקטוז, עכוז… ברשימת הרכיבים של כל מוצר הרכיבים מופיעים לפי הכמות שבה הם מופיעים במוצר. כלומר – אם סוכר נמצא במקום גבוה ברשימה הוא נמצא בכמות גדולה (יחסית לשאר הרכיבים) במוצר. אז חברים, להצטייד בזכוכית מגדלת או משקפי חכם חנוכה ולהסתכל על הטבלאות והרשימות על אריזות המוצרים. דבר נוסף שאפשר לעשות, כשמבשלים, הוא להשתמש בעזרי תיבול אחרים מלבד מלח וסוכר – עשבי תיבול, תבלינים ארומטיים וכו'.

אוקי, אז עכשיו אחרי שלמדנו נחזור לילדים שלי… ארוחת ערב… ילדים – שבו לאכול.מצפן
אני מלך החביתות! לא צוחק.
אני מבשל הכל ומהכל ואוהב את זה, אבל אני מלך החביתות (מתכון בסוף…).
מכינים ארוחת ערב: חביתות, סלט, קוטג' (מופחת נתרן..) – השולחן ערוך.
"עופר – בוא לאכול"
"אני רוצה כריך עם שוקולד"
"אבל הכנתי לך חביתה ויש גם סלט וקוטג'"
"אבל אני אוהב רק שוקולד, חביתה זה מסריח"
– עד החביתה שלי!
לאחר מסע שכנועים ארוך, איומים בעונשי הגליה והרעבה הילד יושב זעוף פנים לאכול.
ניצחתי!
אחרי שילכו לישון אפשר להזמין פיצה ולנוח על זרי הדפנה….
פה אנחנו מגיעים לנקודה השנייה.. .לא חשוב רק מה אנחנו אוכלים אלא גם איך אנחנו אוכלים, או יותר נכון – איך אנחנו מאכילים. מושג חדש שלמדתי הוא אכילה נורמלית. המטרה פה היא ליצור חוויה חיובית באכילה, לא להתמקד סביב ענייני האוכל כל היום וכן להתמקד באכילה ובאוכל בשעת הארוחה. הרעיון הוא לדעת להקשיב לגוף וללמד את הילדים שלנו להקשיב לגוף שלהם ולאכול כשרעבים, להפסיק כששבעים. זה בסדר לאכול שטויות לפעמים, זה בסדר לפעמים לאכול כתוצאה משינויים רגשיים (במידה..), וברגע שעושים את זה בצורה נינוחה וזורמת הגוף "ידע" לתקן לבד את הטעויות שלנו.

אז נחזור לחלום שלי – יצירת זן חדש של סולומונים בריאים, חסונים ועם קוביות בבטן – ועכשיו נתעורר… כל אחד מאיתנו נולד שונה. תינוקות שנולדו בדיוק באותו משקל וקיבלו אותו ציון אפגר עדין יתפתחו בצורה שונה, והם יודעים מתי הם רעבים ומתי הם שבעים בעצמם – בלי שנכריח אותם לאכול… יש אנשים עם מבנה גוף גדול, וכאלה עם מבנה גוף קטן, יש אנשים שלא משנה מה יהיו עם קוביות בבטן וכאלה שלא משנה מה לא יהיו להם קוביות… להכריח את הגוף להגיע למקומות קיצוניים לא יגרום לנו להגיע למטרה – צריך להגיע לנקודת שיווי המשקל, לצורה הטבעית שמקודדת אצלנו בגנים, ולהקשיב לבטן. בנוסף צריך תמיד לזכור שהילדים שלנו מחכים אותנו אז חייבים לשמש להם דוגמה.

אוקי, חייב לזוז, השליח הגיע…

מתכון לחביתה הכי טובה שתאכלו (רציתי לצלם אבל הם טרפו… ):IMG_20130430_182150
– ביצה
– מעט חלב (רבע כוס נגיד….)
– פפריקה מתוקה – קורט
– חצי פרוסת גבינה צהובה חתוכה לפיסות קטנות (יש 5% 🙂 )
– רך של פרוסת לחם אחת חתוך לחתיכות בגודל ביס
– מעט חמאה לטיגון.
– מחבת
– תרבד
– כיריים
לשבור את הביצה לקערה, לטרוף אותה. להוסיף את הפפריקה והחלב, להמשיך לטרוף, להוסיף את חתיכות הלחם והגבנ"צ, לערבב טוב ולתת לנוח למשך 2-3 דקות – זהו שלב קריטי ביותר.
להדליק את הכיריים, לחמם את המחבת. להמס את החמאה. אחרי שהכול נמס ומבעבע לשפוך את תוכן הקערה פנימה. להמתין כדקה, להפוך עם התרבד ולהנמיך את האש. לכסות את המחבת. להמתין דקה נוספת
מומלץ להגיש עם ירקות, מעט קוטג' (מופחת נתרן… כבר הבנתם… ), לעצב בצורה משמחת ולהאכיל את החיות 🙂

מחשבה אחת על “(אל) תעביר את זה הלאה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s