הישרדות – האח הקטן

אחת האמרות הידועות הן שבדרך כלל הילד הראשון מפונק והילד השני שורד. מדהים אותי כל פעם מחדש איזה הבדל יש בין תהליכי הגדילה של עופר וליאור. גם אצלי.

עופר – אהבה ממבט ראשון

כשעופר נולד, אני יכול לומר בוודאות שזו הייתה אהבה ממבט ראשון, קליק מטורף (אולי זה קשור לעובדה שלעמית ירד לחץ הדם בצורה דרסטית, תקעו לה 2 אינפוזיות להעלאת נפח הדם ,היא נכנסה לרעידות ואני הייתי מלא במחשבות של איך זה להיות אב חד הורי ומה אסר לילד לכשיגדל – אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת…). בכל מקרה שמו לי את הילד על הידיים והתאהבתי בו, סוג של פיצוץ בתוך המוח והלב. כמה קיטשי שזה נשמע.

אצל ליאור זה היה יותר תהליך, הוא נולד – טפו, טפו, טפו, לידה חלקה בלי בעיות מיותרות – הלביאה הפרטית שלי עשתה עבודת הכנה, למדה המון לקראת הרגע וגם אילפה את מאלף האריות שלה שלא להתעלף ומה צריך לעשות. לקחנו אותו הביתה, יש עוד ילד לדאוג לו, אני לא יכול להניק ונוצרה אצלי בראש מעין הפרדה בין שני הילדים.

ליאורי נולד – תהליך התאהבות

בערך אחרי שבוע או שבועיים – מפאת גילי כבר קשה לי לזכור – האכלתי אותו לפני השינה ואז זה קרה… (כינורות, תמונת שקיעה, שלכת…) הוא הסתכל אלי מבעד לבקבוק, עשה מעין פרצוף נינוח כזה ונרדם… לא יכולתי לשחרר אותו באותו הרגע, יש מצב שנהייתה לי לחלוחית בעין, יש מצב שגם שביל קטן ומלוח על הלחי, וזהו… בום!.

לעופר הדברים לקחו זמן, עד שהסתובב, זחל, נעמד, הלך…דאגנו המון. לחטא את המוצץ כל פעם שנפל, להרתיח מים, שלא יאכל מהרצפה שלא ישחק על הרצפה הקרה בחורף, שלא יהיה מתחת למזגן בקיץ וזה עבד בסדר. עופר היה חולה כל יומיים, פיתח ברונכית בסבבה במהלכה נחשף למכשירי אדים, אינהלציות, רופאים מומחים, משאפים..בשנה וחצי הראשונות שלו בגן הוא היה יותר בבית מאשר בגן… הוא גם דאג לסדר לעצמו מדי שבוע איזה סימן כחול במצח, לחי, רגל. היינו איתו במיון בערך אחת לרבעון מסיבות שנות ומשונות – אפטות בפה, חום גבוה שגרר אשפוז של יום ביומולדת שנה וכו'.  אני גם עברתי קצת טראומות – פעמיים להחזיק את הילד שלך כשתוקעים לו קטטר לבדיקת שתן, או את היד הקטנה והחמודה שלו כשלוקחים לו דם… בקיצור – משעמם לא היה איתו.

אצל ליאור – הכל טס, הכל בבלגן, הוא פתאום זוחל, יושב, הולך. אנחנו פחות היסטריים – אז מה אם הכריך נפל על החול, חוק 3 שניות ואין כרגע כריך חליפי.. מוצץ נפל? ניעור קטן וזה בסדר. הוא רוצה להתרוצץ עירום בבית אחרי האמבטיה – אוקי… לא נראה לי שמדדנו טמפרטורה של המים באמבטיה אחרי השבוע הראשון שלו. אנחנו כרגע לפחות, מפרנסים פחות את מערכת הבריאות. חוץ מחיסונים ומורידי חום למיניהם לא נרשמו אירועים מיוחדים.

לעופר לקח זמן ללמוד להביע את עצמו ולהסביר מה הוא רוצה. בד"כ רוב האינטראקציה הייתה מלווה בבכי, ניחושים לא נכונים, עוד בכי, גישושים באפלה, צרחות וכו'. בסוף למדנו… וגם הוא. הוא יודע לצרוח כמו שצריך, ממש מתחרה לאקסל רוז..

ליאור… הוא ממזר. היה שקט בחודש – חודשים הראשונים, למד את השטח, עשה תחקירי שוק, הכין תכנית עסקית, גרפים, טבלאות, דיאגרמות והבין בדיוק מה מקומו ואיך הוא יקבל את מה שרוצה.. הוא מתבכיין פחות (לפחות עד לאחרונה…. תסמונות גיל שנתיים הנורא מגיעות מוקדם מהצפוי…), אבל יודע בדיוק מתי למה ואיך לעשות את זה בשביל לקבל את מה שהוא צריך. הוא פשוט ילך וייקח לעופר את המכונית כי הוא רוצה, יתיישב ליד הכיסא כי הוא רוצה לאכול, יאכל את הצבעים כי הוא רוצה לצייר (אגב אח"כ יש תופעות חיתול מדהימות.. על גבול יצירות אמנות..).

עופר הוציא את השיניים ברביעיות, יום יומיים של 38.7, קצת מעוכי, קצת בכייני, והופ ארבע שיניים יצאו.

אצל ליאור – שבועיים בכי, לילות, וכו' יוצא איזה שפיץ בקושי….

עופר מאוד בררן באוכל שלו – פסטה בלי כלום, כריך עם שוקולד, בננה, קציצות.

ליאור – שואב הכל ומהכל.

בגן לקח לעופר קצת זמן להיפתח, היה מאוד מופנם ומפונק ורק לקראת גיל 3 החל לפתח עצמאות, התחיל להוביל מבחינה חברתית בגן, התחיל לשתף פעולה בפעילויות השונות ומאז הוא משגשג מאוד.

ליאור – מגיל 0 מצא לו חבר בגן, הם היו מנהלים דיאלוגים מהמיטות מקצה אחד לשני של התינוקייה, מהרגע שהתחיל גם לזוז בכוחות עצמו הוא משחק עם כולם ומסובב את הצוות כמו כדורסלן מהרלם גלוברטרוטרס. כללית נראה שהוא יותר "יודע להסתדר" מאשר עופר כשהיה בגילו.

מבחינת אופי הם כל כך שונים.. עופר שבר חזק לכיוון פולין וליאור שבר חזק לכיוון רומניה.

מה שכן, שניהם למדו מצויין איך לסובב אותנו על האצבע הקטנה… אנחנו מציבים להם גבולות ברורים.. אבל הם מצליחים כל פעם מחדש לכבוש את חצי האי קרים, לאחרונה נראה גם שהם מתכננים ביחד בלילה איך בעזרת שת"פ הם ישיגו את מטרותיהם בצורה יותר מהירה ויעילה…

עוד כארבעה חודשים תצטרף שחקנית חיזוק.. מעניין אותי לראות איך העניינים יתפתחו שם…