עד צאת הנשמה

מצאת החמה

מאז ימי קדם, הגבר יצא לעבוד, להלחם, לצוד, להביא בשר הביתה. האישה נשארה לגדל את הילדים וללקט מהשיחים בקרבת המקום. טוב, חוץ מהאמזונות, הן היו לוחמות, ציידות, שחקניות פורנו כשצריך וחלומו הרטוב של כל חנון מאז ומעולם :).
מאז העולם התקדם, התפתח, אבל עדין, נשארה ציפייה או איזו נורמה שהגבר יהיה המפרנס הראשי בבית, והאישה, ככל הנראה עקב יכולתה הביולוגית להרות ולהיניק, הסתפקה בלהיות שחקנית משנה בכל מה שנוגע לפרנסה. מצד שני, מהאישה ציפו להיות ה MVP של ניהול הבית – לבשל (חוץ ממנגל ולבחור\לחתוך אבטיח), לנקות, לארח, לגדל, לחנך, להיות האוזן הקשבת לילדים… כשהבעל נער פוסטר שנמצא שם רק בשביל לנהוג בחופשות משפחתיות, לצלם (נראה לי שיש לי אולי תמונה אחת עם אבא שלי…) ולהוות איום תאורטי לילדים שלא התנהגו יפה, לא אכלו, לא נכנסו למקלחת, לא עשו שיעורים או לא הלכו לישון בזמן ולתקן דברים בבית. אה, וגם להיות קישוט בסלון על הספה ליד השלט של הטלוויזיה… ומפיץ ריחות…
אני זוכר שאימא שלי סיפרה לי שאבא שלי לא הרשה לה לצאת לקורס בעבודה כי התבאס שהיא תביא משכורת יותר גבוהה ממנו הביתה…

עד צאת הנשמה

לאחר החתונה החלטתי שאני לא רוצה שזו תהיה המציאות אצלנו בבית. מכמה סיבות:עד צאת הנשמה

    1. אני לא יודע לבחור אבטיח (עמית עושה את זה הרבה יותר טוב)
    2. אני שונא, אבל ממש שונא לנהוג (עמית אוהבת וגם היא חונה הרבה יותר טוב ממני, חוץ מכשהיא בהריון)
    3. אין לי מושג איך לדפוק מסמר בקיר (עמית תולה את כל התמונות שלנו..)
    4. עמית אופה מצויין… וגם יודעת לעשות טוסטים סבבה…
    5. בקשר לסלון ולריחות – אני ממלא תפקידי נאמנה.

אבל הכי חשוב, החלטתי שאני רוצה לגדל את הילדים שלי, רוצה להיות חלק מהתהליך. לא רציתי להיות מהאבות שמגיעים הביתה בעשר בלילה ולא ראו את הילדים שלהם כל היום חוץ מתמונות בווצאפ.. גם לא היה ווצאפ כשקיבלתי את ההחלטה…

אחרי הלימודים עבדתי בעבודה חלומית: חצי שנה ארה"ב, משכורת יפה מאוד, הרבה אחריות ועניין. אבל העבודה הייתה במשמרות של 12.5 שעות (לא כולל נסיעות…) ודרסה שבתות, חגים ושאר פירות וירקות…
כשגילינו שעמית בהריון עם עופר החלטתי שזו ההזדמנות שלי לשנות. התפטרתי ונכנסתי לתחום חדש לגמרי, מתוך מחשבה שאני מוותר על משכורת והנסיון שצברתי אבל ארוויח זמן עם המשפחה.
אחד המשפטים שאני הכי אוהב מהשיר Prostitute של גאנז הוא: Forget what you have, for what you might loose.

העבודה היא חיינו

בסופו של דבר, המציאות עדין טופחת לנו על הפנים, גם אני וגם עמית נדרשים לעבודה מאומצת במשרות מלאות על מנת לחיות בנוחות במדינה שלנו, שדואגת ימים כלילות לרווחת תושביה (עם המוווון ציניות).
אני מנסה להזכיר לעצמי הרבה פעמים שהעבודה נועדה על מנת לפרנס את המשפחה, היא לא העיקר, אבל לכוחות השוק יש את המומנטום שלהם (שלא הוכח מתמטית אגב…), כסף אמנם לא קונה בריאות או אהבה אבל הוא קונה נוחות.

אבל לא בשבילנו

החלום שלי הוא להגיע לעצמאות כלכלית, כלומר – שעמית תמצא עבודה שתכניס מלאאאאאאא כסף ואני אוכל לשבת בבית ולגדל את הילדים 🙂
אני מבטיח לבשל כל יום, לדאוג שהילדים יהיו נקיים, אכולים, מסודרים ושאפילו יעשו שיעורים. לא מבטיח לנקות…

אחד במאי שמח לכולם 🙂

$$$$$$$$$$$$

 

 

מחשבה אחת על “עד צאת הנשמה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s