הצד האפל של הירח

הייתי לא מזמן בסטנד-אפ של רשף לוי. קורע – מומלץ לכולם. תקועה לי בראש בדיחה אחת שלו במיוחד, אם אני זוכר נכון זה הולך ככה:Dark_Side_Of_The_Moon
"אתם יודעים מה הייתי עושה אם הייתי חוזר הביתה ומוצא את אשתי עם גבר זר במיטה?
לא, לא הייתי יורה בה, גם לא הייתי מעיף אותו מהבית… הייתי שואל אותו כמה סוכר הוא שותה בקפה ואם נעים לו המיזוג והולך להרתיח מים.
למה? אתם יודעים כמה מזונות צריך לשלם על 7 ילדים?

תכ'לס – מצחיק…

אבל בכל צחוק יש טיפת אמת והאמת שחבויה מאחורי הבדיחה הזו היא מרה, אפילו מאוד מרה. מרה עד כדי כך שלפעמים זה גם מגיע לחיי אדם.

למזלי, יש לי חיי משפחה תקינים, נשוי באושר רב כבר 6 שנים, בזוגיות איתה כבר 15 שנים ויש לנו, כמו שחפרתי כבר בעבר, 2.5 ילדים מקסימים. אבל במדינתנו, לא כל המשפחות הן מודל קלאסי. יש משפחות חד מיניות, יש משפחות חד הוריות ויש משפחות מופרדות, משפחות שאבא ואימא נפרדו אבל עדיין גם אבא וגם אימא שם, שניהם רוצים לראות את הילדים, לקחת חלק בגידולם ולחוות את האושר וגם את התסכולים שמלווים חינוך וגידול ילדים.

החוק במדינת ישראל די מיושן, לא לוקח בחשבון את העובדה שכיום, מספר הולך וגדל של גברים רוצים את החוויה האבהית, הם לאו דווקא מחפשים קריירה ונמצאים כל היום בעבודה אלא באמת ובתמים רוצים להיות חלק מגידול הילדים. החוק גם לא לוקח בחשבון את ההיפך – שיש היום הרבה אימהות שיוצאות לעבוד ומביאות הביתה לפעמים גם את החלק הגדול יותר של הפרנסה.
במקור, החוק בא להגן על הילדים, לדאוג לכך שטובתם תהיה בראש בסדר העדיפויות של מערכת המשפט, וכן שיהיה בסיס כלכלי נאות לגידול וחינוך הילד. אך, כאמור מאז ניסוח לשון החוק המציאות השתנתה, מעבר לזה, יותר ויותר אנשים משתמשים בלשון החוק על מנת ליצור מניפולציות וסחיטה. ישנן אי אילו אפליות בחוק – שאולי במקור היו במקום אבל היום צריכות להישקל מחדש.

אגב, למה שהמחוקק יתייחס באופן שווה לאבות? כמעט כל התייחסות בתקשורת לתא המשפחתי פונה אל האימא כזו שדואגת לילדים, לבריאותם ולרווחתם. ראו את הפרסומת לטיטולים של לייף (בהמשך…), או את הפרסומת לנקניקיות עוף אמתיות בלי רגשות אשם… האימא נתפסת כזו שאכפת לה אם הילד יבש או רטוב, כי האבא הרי ישן כמו דובי. האימא היא גם זו שיש לה רגשות אשמה שהילד אוכל נקניקיות כי הדובי בטח עדין ישן או שלא אכפת לו איזה מזון הילד שלו מכניס לפה, רק שיעזבו אותו בשקט… אז כשהמחוקק בא לבחון את חזקת הגיל הרך הקבועה בחוק, הוא מושפע מהנורמות החברתיות אשר משתקפות אליו. ותתפלאו עד כמה פרסומות משפיעות על חיי היום יום שלנו.

השופט, אדם גם הוא, מושפע הן מרוח החוק והלך הרוח בציבור ולכן ברוב המקרים, ביהמ"ש פוסק אוטומטית משמורת ומזונות לאם (כשהמשמורת אצלה). האב צריך לשלם לאם X כסף מזונות כל חודש על מנת שתוכל לכלכל ולגדל את הילדים, תוך התחשבות מסויימת בהשתכרות הפוטנציאלית שלו – כלומר גם אסיר או תלמיד ישיבה חייבים במזונות. החוק  וביהמ"ש לא לוקחים בחשבון את העובדה שהילדים נמצאים גם אצל האב וכן שבד"כ האם גם היא מתפרנסת ויכולה לקחת חלק במימון הוצאות הילדים ונוצר מצב שהכספים האלו לא תמיד משמשים למטרתם המקורית. מעבר לזה, במידה והאב לא עומד בתשלומים זה לא מעניין כ"כ לא את האם ולא את הרשויות, נגמר הרבה פעמים בעיקולי חשבונות, נכסים וניכור מצד הילדים… אגב, במידה ומדובר בזוג מעורב – בו האם לא יהודיה – כן יש התחשבות במרכיב השתכרותה של האם, שכן אז הפסיקה לא כפופה לדין העברי ואז יש חלוקה שדמי המזונות שהאם זכאית להם…

בואו נעשה חשבון פשוט: שכ"ד ממוצע בשוק לדירת 3 חדרים – 3300 ש"ח, מזונות עבור ילד – 2000 ש"ח (המינימום היום הוא כ-1400 ש"ח), מחיה לחודש – 1500 ש"ח, חשבונות, ארנונה וכו' – 800 ש"ח. כלומר לאב גרוש עם ילד אחד אוטומטית יש כ- 7600 ש"ח הוצאות בחודש. נטו. השכר הממוצע במשק הוא 9600 ש"ח, שזה בערך 7700 ש"ח נטו. החציון (מה שאומר שעד לשכר הזה מרוויחים חצי מהאוכלוסייה) עומד על כ-6700 ש"ח ברוטו…

רוצים לשמוע משהו באמת מצחיק? האבסורד בחוק הוא שבמידה והאם מוותרת על משמורת והאב מקבל משמורת מלאה – אין היא חייבת במזונות כלל וכלל….

בואו גם נבחן את העניין מנקודת המבט של משפחה סטנדרטית. אבא, אימא, ילד. שני ההורים עובדים. יושבים ומכלכלים את צעדיהם ומחליטים כי הם רוצים להרחיב את המשפחה. נכנסים להריון הכל טוב ויפה, הריון משעמם – לפי הספר. בעוד שהאימא מוגנת מפיטורים מפאת היותה בהריון, הרי שהאב חשוף לפיטורין. אין מגבלה חוקית האוסרת על המעביד לפטר עובד אשר התא המשפחתי שלו עומד להתרחב. פיטורין במצב כזה יכולים להיות הרי אסון לכל משפחה צעירה… מה יעזור שביטלו להם את המע"מ על רכישת דירה?

מה עם הפן הרגשי?
תלונה פשוטה למשטרה תגרור ברוב המקרים צו הרחקה אוטומטית של האב ל-14 יום. בחלק מהמקרים מדובר בתלונות שווא, כאלה שנועדו לסגור סכסוכים אישיים ואין כאן חזקת חף מפשע – חובת ההוכחה לחפותו מוטלת על האב. ילדים עד גיל 6, למעט מקרים חריגים מאוד שדרושים בהוכחה ניצחת, ימסרו למשמורת בלעדית לאם כתוצאה מחזקת הגיל הרך הקבועה בחוק. בחלק גדול מהמקרים, גירושין נגמרים לא יפה, עם משקעים אצל בני הזוג. דבר העלול לגרום הסטות הדדיות של הילדים, תלונות שווא במשטרה, מניעה מאבות לראות את הילדים שלהם גם בגדר הסדר או פגישה של האבות עם ילדיהם רק בליווי עובדת סוציאלית ובמרכזי קשר, שזה מעין תאי פגישה שהאווירה שם (לא מניסיון אישי…) היא של מפגשי התייחדות בכלא. רק בלי הפרטיות – כל המפגש תחת עינה הפקוחה והשיפוטית של העובדת הסוציאלית. אגב פרסומות – כנראה שגם היא קצת מושפעת מהן, וכך גם החוו"ד שתמלא בעקבות אותה פגישה.

אני, בתור אבא, לא יכול לדמיין את עצמי לא רואה את הילדים שלי כל יום, לוקח אותם לגן, מקלח, מאכיל, מרדים, מחנך… יש אבות שהזכות הזו והחובה הזו להיות חלק מהחיים של הילדים שלהם נלקחת מהם. ישנם אבות שלא ראו את הילדים שלהם במשך שנים… גם לא דיברו איתם מפאת כל הנ"ל. יש גם מקרים שזה עולה בגוף ובנפש…

אני לא תמים, כנראה שיש מצבים שזה באמת ההכרח ולטובת הילד, אבל הרבה פעמים כאמור,  מגיעים למצבים הללו כתוצאה מסגירת חשבונות אישיים בין בני הזוג. וכיום, הרבה יותר קל לשלול את זכויותיו של האב.

מקרים רבים אתם יכולים למצוא ברחבי הרשת ובין היתר בקבוצות:
נשים למען אבהות
א' זה אבא
א' זה אבא ואמא – מהפיכת הילדים
הורות שווה
הורות משותפת – טובת הילד

קבוצות אלו גם מקדמות את זכויות האבות וגם מספקות פלטפורמה לתמיכה וייעוץ.

אז מה אני אומר?
בנוגע למערכת – המחוקקים, האוכפים, המבצעים והמפקחים – צריך להיות שינוי בהתייחסות לתא המשפחתי והסתכלות עליו כעל תא שלם, לא אימא ואבא סטריאוטיפיים. חייבים להתייחס אל שני ההורים כשווים – החל מפרסומות, דרך תכניות טלוויזיה, כתבות בעיתונים וכלה בשיח היומיומי שלנו, באיך אנחנו מתייחסים ביום יום שלנו לאלה המפלים, באיך אנחנו מחנכים את ילדינו. קבוצות רבות, כמו הורים את זה ו-2BDADDY, קמו על מנת לדון בעניין. גם האתר של עמרי אימבר חלפין, אבהות ישראלית, שם לעצמו למטרה לקדם את עניין ההורות השוויונית ככלל והאבהות הישראלית בפרט וכמובן פרלמנט האבות של Xnet.

ובפן האישי – קודם כל, החלטתם לפרק את החבילה – תנסו לעשות את זה כמה שיותר יפה. נכון, לא תמיד זה אפשרי אבל תמיד אפשר לנסות.
תעשו את זה בליווי וייעוץ, בצורה כזו שתשמור על הכבוד ההדדי בין בני הזוג.
יש ילדים? תחשבו עליהם, תחשבו עליכם, תחשבו עליכם בתור ילדים, שימו את האגו בצד ואת טובתם במרכז.
נראה לי שהבסיס למערכת יחסים טובה וגם לסיום נאות של אחת כזאת היא תקשורת… דברו אחד עם השני, תגיעו להבנות.
אחרי שסגרתם הכל, אז תגיעו למערכת. מי יודע, אולי עוד תגלו שהניצוץ חזר ואפשר להתגבר על הבעיות עד אז.

בסופו של דבר המערכת, שאמורה להגן על הילדים, אמורה להגן גם על המשפחה. על זכויות שני ההורים. לחיות בכבוד, לפרנס בכבוד, לגדל את הילדים בכבוד. החוקים ככל הנראה זקוקים לרענון.

אבל למה להסתמך על הנ"ל? כל בימ"ש יכבד הסכם בוגר ואחראי בין שני ההורים.

תודה למאיה אבימור, מייסדת נשים למען אבהות ועו"ד ליטל יעקובוביץ דראי שייעצו בכתיבת הפוסט.

2 מחשבות על “הצד האפל של הירח

  1. פינגבק: הטיטול שהילדים שלי לא ילבשו. - אבהות ישראלית

  2. פינגבק: החיתול החדש לא מריח טוב | על כוס קפה | The Cappuccino

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s