שיאצו 150,000 ידיים ורגליים, איבוד ארנק או פסטיבל הגיהנום חלק ג'

תקיצירים:
חלק א – אשתי תותחית!!! אני חוצפן. אבל אשתי תותחית!!
חלק ב – איך שכחתי את היומולדת של עופר, החתונה של בן דוד שלי ואיך הם בכל זאת חרא של עם. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

שיט! היומולדת של עופר! (וטיפ לתפריט בריא), פסטיבל הגיהנום חלק ב' או מה לעשות, הם בכל זאת חרא של עם

תקציר חלק א:

אשתי תותחית + אני חוצפן = נסעתי עם חבר לחופשה של שמונה ימים לפסטיבל מטאל בצרפת ועוד יומיים רגיעה בלונדון, כשהיא נשארת בבית עם שני הילדים + חודש שביעי (הריון רצוף שני שזה קורה…). להמשיך לקרוא

4-1 להם…אתם רציניים? מה נסגר איתנו?

דמעה

Enough is enough

אני יושב כבר יותר משבוע מול הפייסבוק, העיתונים, אתרי החדשות ופשוט בהלם. לא מסוגל לחשוב ישר. אני עובד בירושלים, בהר חוצבים, ומעבר לכביש יש מהומות. כבר אני לא מבין מי נגד מי… מי פה הטוב? מי פה הרע? זה כבר לא עניין של דתות, זה עניין של צלם אנוש. תמיד חינכו אותי לחשוב שהאדם הפשוט בסופו של יום רוצה לחזור הביתה, למשפחה, לארוחת ערב שלו. לגדל את הילדים שלו בנחת. אולי לראות קצת טלוויזיה. עברית, ערבית, אנגלית, סינית – מה זה משנה?

מצד שני יש פה את המציאות המורכבת שאנחנו חיים בה. ארץ קטנה עם שפם, מוקפת אויבים שרק רוצים לשמיד אותה. שכחנו את האנשים, האנשים יוצרים את המדינה.. לא המדינה יוצרת את האנשים. מדינה זה עניין של פוליטיקה. גם דת בסופו של דבר היא עניין פוליטי. מישהו משחק בנו, כמו פיונים בלוח שחמט. מישהו גוזר מזה בסוף קופון. אם זה כוח פוליטי או כוח דתי או כסף. צריך לשים לזה סוף. ישנה הדרדרות מוסרית שאין כדוגמתה.

גולדה אמרה פעם ששלום עם הפלשתינאים יהיה ברגע שהם יאהבו את הילדים שלהם יותר משהם שונאים אותנו. מסכים. מפה היתה גם נקודת ההנחה שאנחנו הנאורים, אנשי התרבות, בעלי דרך הארץ. לא משנה אם מימין או משמאל. אנחנו נחשבים (בעינינו..) כעליונים מוסרית. הם בסה"כ חבורה של חיות צמאות דם. ולכן לא מגיע להם כלום. לא חינוך, לא תשתיות ובטח שלא מדינה. ואני לא רוצה להכנס כאן לוויכוח פוליטי. רק לשם הבהרה – הייתי שמאלני פעם ושברתי חזק מאוד ימינה. אני חושב שצריך לענות ביד קשה על שיגור טילים לערי ישראל. אני חושב שצריך לפעול ביד קשה כנגד מפגעים ומתכנני פיגועים.

אבל איפשהו בדרך איבדנו את דרכנו, את עצמנו. כל השנאה הזו, כל ההסתה הזו. זה מחלחל אצלנו כבר שנים. במגרשי הכדורגל בארץ. אבל הי, שם זה רק קומץ, זה לא מעיב על כל שאר האוהדים. אבל זה כן. ועובדה. כל הפיד והמרחב התקשורתי שלנו מלא בהודעות שנאה. לא של קומץ, של הרוב המוחלט של האנשים. ההודעות האלה לא מכוונים למחבלים, לרוצחים או לטרויסיטים – הם מכוונים לאוכלוסיה שלמה. השתגעתם כולכם? בסופו של דבר מישהו יקח את החוק לידים. מישהו יחטוף איזה ילד באמצע הרחוב וישרוף אותו. המישהו הזה יכול להיות מישהו מתוכנו, יושב לידנו באוטובוס, עומד לידנו בפקק. אולי זה שהזמין אחרינו חומוס.

אה, בעצם זה קרה…

איפה הסו קולד עליונות מוסרית שלנו?

אז כל הכבוד לכולם… 4-1 להם. אני מתבייש. הטירוף הזה חייב להפסק. זו לא המדינה בה אני רוצה לגדל את ילדיי, זה לא העולם אותו בנינו במשך אלפי שנים. לא לזה פיללנו.

משתתף בצערם של משפחות דדון, שאער, פרנקל, יפרח ואבו חדיר.

מקווה שמעגל הטמטום הזה ייפסק ושיקומו פה מנהיגים עם מספיק ביצים בשביל לעשות סדר בבלאגאן.

בינתים – חברים, מספיק חם כאן. שתו מים קרים, הרגעו, המנעו מעימותים. לכו הביתה וחבקו הכי חזק את הילדים.

וקיראו מה יש לאנשים נוספים לומר בעניין:
יואב כהן מלמד
אור לבו
עמרי אימבר חלפין
יואב מורן
יובל אדם
עומר להט

שלחי בעלך על פני המים (או בשמים…), פסטיבל הגיהנום חלק א' או הסנדביץ המושלם לטיסה

אז קודם כל אני רוצה להצהיר קבל עם ועדה: אשתי היא תותחית!! לא סתם תותחית, מספר אחת. וונדר וומן. גל גדות קטנה לידה (ולא רק כי היא בחודש שביעי…).

קצת רקע.. אנחנו נשואים כבר 6 שנים, מכירים למעלה מ-15. לאחרונה היא חגגה 33 אביבים (או חורפים, היא פולניה…). ואני מדבר בדרך כלל הרבה על עצמי, יש צד בזוגיות שלפעמים אני מרגיש שנשלקח כמובן מאליו, שלא מקבל את כל היחס שאני רוצה לתת ומגיע לו. היא החצי השני שלי, משלימה אותי, מקבלת אותי כמו שאני (זה לא קל – תרתי משמע), האמא המושלמת לילדים שלנו. מה שאני הכי אוהב בזוגיות שלנו זה היכולת לתת ספייס לצד השני כשצריך. ואני מודה – אני מנצל את זה הרבה יותר. אז קחו איזו כמה שניות ותמחאו לה כפים. באמת, אני רציני, מגיע לה.

מתישהו כבר אמרתי שאני מאוד אוהב מוזיקה, בעיקר רוק ומטאל. לפני שנתים נחשפתי לפסטיבל מטאל שמתקיים בצרפת – Hellfest.

Hellfest2012 150,000 איש ואני על הברזלים!!

Hellfest2012
150,000 איש ואני על הברזלים!!

שלושה ימים, 6 במות, 150 הופעות והרבה מאוד רעש ואלכוהול. גיליתי את הפסטיבל במקרה, אחרי שחיפשתי אלטרנטיבה להופעה של Guns & Roses שהיתה בארץ, גיליתי שבאותו מחיר של גולדן רינג בארץ אפשר ליסוע לשלושה ימי פסטיבל שהם הופיעו בו (לא כולל טיסות, מלון וכאלה – אל תהיו קטנוניים). היינו עם ילד אחד ואשתי היתה בהריון עם הילד השני.. (שונא שאומרים אנחנו בהריון – תכל'ס אני תומך ותמיד שם אבל הכרס שלי היא מבירה ולא מהפלא של גידול ילד בתוכה..). לאחר מסע שיכנועים לא קטן קיבלתי אור ירוק ונסעתי עם חבר להרפתקה של החיים. ראיתי את אקסל רוז וחבורתו

 Axl Rose, GnR, Hellfest2012

Axl Rose, GnR, Hellfest2012

מהברזלים של הפסטיבל ומעבר לכך זכיתי לראות בלייב עוד להקות וזמרים אדירים (לינירד סקינירד, מגהדת', אוזי אוסבורן ושאר מריעין בישין..).

החוויה היתה מדהימה: 150,000 איש, כל היום מוזיקה מצויינת, אווירה של פסטיבל בנוף הפסטורלי של העיירה Clisson הממוקמת כ-500 ק"מ דרומית מערבית לפריז. שכרנו רכב, טעינו בדרך, אכלנו שלושה ימים סנדביצ'ים שתינו במצטבר בערך 20 ליטר בירה… החיים הטובים. והיא? היא נשארה בבית – טיפלה בילד וטיפחה את העובר… מדהימה – אמרתי כבר?

דבר נוסף שמאפיין אותי זה שלפעמים אני לא יודע גבול (יש שיגידו חוצפן 🙂 ). אבל באופן חמוד (מאוד חמוד) אחרת אין לי איך להסביר את מה שקרה השנה…

בשיטוטי במרחב הקיברנטי גיליתי שהשנה הפסטיבל כולל ליין-אפ מטורף. כ"כ מטורף שהפסטיבל סולד אאוט כמעט חצי שנה לפני שעת האפס. שינסתי מותניי, דיברתי עם חבר שהראה נכונות לבא איתי והתקשרתי לאשתי. למיטב זכרוני זה הלך ככה:
– הי מאמי, מה עניינים?
– אח'לה
– שומעת?
– כן.. מה עכשיו?
– אני אוהב אותך..
– מה אתה צריך?
* אהבה זה אחד הדברים החשובים בחיים
– זוכרת שהייתי לפני שנתים בפסטיבל הזה בצרפת, נו איך קוריאם לו….
– נו… תגיע לעיקר
*לקחתי נשימה ארוכה והתחלתי
– אז השנה, יש הרכבים מטורפים שמופיעים שם, ואני ממש ממש רוצה ללכת. וחצמזה חשוב לשמר מסורת – לא? את שוב בהריון ופעם שעברה שהיית בהריון נסעתי, אז זה די מתבקש שאסע גם הפעם. מה את אומרת?
– אוקי.
– לא, כי זו הזדמנות לראות דברים שאין מצב שייצא לי לראות בהזדמנות אחרת ו…
– אבל אמרתי לך טוב
– וואלה?
– כן, מה אתה לא מבין?
– אז אני יכול לקנות כרטיסים ולהתחיל לבדוק טיסות?
– כן, מה אתה קשה קליטה?
– ישששששששש!!!!!!!

אחרי בירורים עם החבר ולגבי טיסות גיליתי שהכי זול זה לטוס דרך לונדון עם איזיג'ט ומשם לפריז… עכשיו אח של חבר שלי גר בלונדון… אני כבר שם, איתו… מה לא נקפוץ לביקור?

– מאמי…
– מה?
– אח של &*$# גר בלונדון, אנחנו נוחתים שם עם איזיג'ט.. ועלה רעיון שבחזור נשאר שם כמה ימים.
– כמה ימים?
– שלושה.. מה לא צריך קצת בגידם וקניות וכאלה?
– טוב…
– בעצם חמישה…
– אל תגזים!!!
– רצינית? זה בסדר? זה 8 ימים…
– כן, לפני שאתחרט…
– אני לא מאמין… יששש!!!

כ"כ מיהרתי לסגור טיסות וכרטיסים שלא שמתי לב שאני סוגר טיסה על חתונה של בן דוד שלי (אבל זה כבר סיפור אחר…).

Hellfest_tickets_2014

Hellfest_tickets_2014

אמרתי כבר שהיא תותחית ומספר אחת? אז עכשיו הנה מתכון לסנדביץ' הטיסה המושלם:
בעיה אחת בטיסות לואו קוסט זה שלא מחלקים אוכל (ואולי זו בעצם לא הבעיה), אז אנשים מביאים איתם אוכל. הבעיה השניה היא הצפיפות במטוס. יושבים אחד על השני כמו בקופסת סרדינים. ואם כבר מדברים על סרדינים, תארו לכם שמישהו מוציא המטוס סנדביץ' עם טונה, או ביצה קשה. ועכשיו תוסיפו לזה 5 שעות טיסה…. אז מצאתי פיתרון. סנדביץ, טעים, מעניין, ולא מסריח את הסביבה…

רכיבים:
שניצל (של עמית…)
לחמנית חלה מתוקה
מלפפון
עגבניה
חומוס (ניתן להמיר למיונז לאוהבים)
קטשופ

תהליך ההכנה:
עבור השניצל:
ביצה, חצי שן שום כתושה, כפית חרדל, כף סויה – לערבב הכל ולתת לזה לנוח איזה חצי שעה.
לטבול פרוסות חה עוף בתערובת, לטבול בפירורי לחם, שוב בתערובת ושוב בפירורי לחם (ניתן להוסיף לפירורי הלחם שומשום, מלח גס, פפריקה או כל מה שעולה על רוחכם ולא מקבל טעם מר בטיגון. בפסח אפשר לעשות עם קמח מצה, תכ'לס גם באמצע השנה )
לטגן – אני מניח שאתם יודעים איך 🙂
אגב, אם נשארת בסוף תערובת של ביצה ומעט פירוי לחם משומשים – לערבב הכל ביחד, ליצור מעין לחמניות ולטגן בסוף, מעדן!
להניח בצד ולתת להתקרר לטמפרטורת החדר.

ונעבור לכריך:
פורסים דק מאוד טבעות עגבניות וממליחים מעט מלמעלה (שהנוזלים יצאו והעגבניות יקבלו מעט טעם)
פורסים דק מאוד מלפפון – חשוב מאוד לא לטבעות. אני בד"כ מוריד קצוות, חותך באמצע את המלפפון לרוחבו ואז פרוסות לאורכו (כך שנוצרים מעין מלבנים)
חוצים את הלחמניה (חשוב – לחמניה מתוקה – כמו חלת שבת…) לרוחבה, כמעט עד הסוף.
מורחים שכבה דקה של חומוס (או מיונז)
מניחים פרוסות שניצל
מעל העגבניה ומעליה מלפפון
מעט קטשופ מלמעלה ולארוז בניילון נצמד.

נקבל כריך טעים ועסיסי, המלפפון ישמור על פריכותו והכריך עצמו לא יירטב יותר מדי – בתיאבון.

המשך יבוא….