Enough is enough
אני יושב כבר יותר משבוע מול הפייסבוק, העיתונים, אתרי החדשות ופשוט בהלם. לא מסוגל לחשוב ישר. אני עובד בירושלים, בהר חוצבים, ומעבר לכביש יש מהומות. כבר אני לא מבין מי נגד מי… מי פה הטוב? מי פה הרע? זה כבר לא עניין של דתות, זה עניין של צלם אנוש. תמיד חינכו אותי לחשוב שהאדם הפשוט בסופו של יום רוצה לחזור הביתה, למשפחה, לארוחת ערב שלו. לגדל את הילדים שלו בנחת. אולי לראות קצת טלוויזיה. עברית, ערבית, אנגלית, סינית – מה זה משנה?
מצד שני יש פה את המציאות המורכבת שאנחנו חיים בה. ארץ קטנה עם שפם, מוקפת אויבים שרק רוצים לשמיד אותה. שכחנו את האנשים, האנשים יוצרים את המדינה.. לא המדינה יוצרת את האנשים. מדינה זה עניין של פוליטיקה. גם דת בסופו של דבר היא עניין פוליטי. מישהו משחק בנו, כמו פיונים בלוח שחמט. מישהו גוזר מזה בסוף קופון. אם זה כוח פוליטי או כוח דתי או כסף. צריך לשים לזה סוף. ישנה הדרדרות מוסרית שאין כדוגמתה.
גולדה אמרה פעם ששלום עם הפלשתינאים יהיה ברגע שהם יאהבו את הילדים שלהם יותר משהם שונאים אותנו. מסכים. מפה היתה גם נקודת ההנחה שאנחנו הנאורים, אנשי התרבות, בעלי דרך הארץ. לא משנה אם מימין או משמאל. אנחנו נחשבים (בעינינו..) כעליונים מוסרית. הם בסה"כ חבורה של חיות צמאות דם. ולכן לא מגיע להם כלום. לא חינוך, לא תשתיות ובטח שלא מדינה. ואני לא רוצה להכנס כאן לוויכוח פוליטי. רק לשם הבהרה – הייתי שמאלני פעם ושברתי חזק מאוד ימינה. אני חושב שצריך לענות ביד קשה על שיגור טילים לערי ישראל. אני חושב שצריך לפעול ביד קשה כנגד מפגעים ומתכנני פיגועים.
אבל איפשהו בדרך איבדנו את דרכנו, את עצמנו. כל השנאה הזו, כל ההסתה הזו. זה מחלחל אצלנו כבר שנים. במגרשי הכדורגל בארץ. אבל הי, שם זה רק קומץ, זה לא מעיב על כל שאר האוהדים. אבל זה כן. ועובדה. כל הפיד והמרחב התקשורתי שלנו מלא בהודעות שנאה. לא של קומץ, של הרוב המוחלט של האנשים. ההודעות האלה לא מכוונים למחבלים, לרוצחים או לטרויסיטים – הם מכוונים לאוכלוסיה שלמה. השתגעתם כולכם? בסופו של דבר מישהו יקח את החוק לידים. מישהו יחטוף איזה ילד באמצע הרחוב וישרוף אותו. המישהו הזה יכול להיות מישהו מתוכנו, יושב לידנו באוטובוס, עומד לידנו בפקק. אולי זה שהזמין אחרינו חומוס.
אה, בעצם זה קרה…
איפה הסו קולד עליונות מוסרית שלנו?
אז כל הכבוד לכולם… 4-1 להם. אני מתבייש. הטירוף הזה חייב להפסק. זו לא המדינה בה אני רוצה לגדל את ילדיי, זה לא העולם אותו בנינו במשך אלפי שנים. לא לזה פיללנו.
משתתף בצערם של משפחות דדון, שאער, פרנקל, יפרח ואבו חדיר.
מקווה שמעגל הטמטום הזה ייפסק ושיקומו פה מנהיגים עם מספיק ביצים בשביל לעשות סדר בבלאגאן.
בינתים – חברים, מספיק חם כאן. שתו מים קרים, הרגעו, המנעו מעימותים. לכו הביתה וחבקו הכי חזק את הילדים.
וקיראו מה יש לאנשים נוספים לומר בעניין:
יואב כהן מלמד
אור לבו
עמרי אימבר חלפין
יואב מורן
יובל אדם
עומר להט
צופה מהצד 
פינגבק: די | naylonnitzmad
פינגבק: קצת שקט | אבא שלה
פינגבק: "לאבא שלי יש סולם…ערכים" – אבא קורא להרגעת הרוחות | תחתית החבית
פינגבק: להרגיע | The Soapbox – הבלוג של יובל אדם