כמו בטלוויזיה

איזה כיף אם החיים היו כמו בטלוויזיה? כמו בפרסומות… מכוניות חדשות, כסף זורם אראלה מתקשרת כל שני וחמישי. ממש מגניב. כולם יפים, כולן יפות. טסים בביזנס, מטיילים בעולם. אהה, ואיזה אוכל? חבל על הזמן. המנות יפות הגבינה תמיד נמתחת מהמשולש של הפיצה. כוווולם מחייכים, אין כעס, אין פקקים, לא ממהרים לפגישה או ישיבה. כולם מריחים מצוין מהשמפו או הדאודורנט או הבושם החדש לפני החגים. אגב, אם מישהו מוצא דאודורנט שבאמת מחזיק מעמד 24 שעות למרות שרצת כל היום שיגיד לי…

תחבורה ציבורית, אחחח, איזו תחבורה ציבורית… תמיד יש מקום באוטובוס, והוא תמיד נוסע בשטחים פתוחים על רקע השדות. והשיחות לחו"ל ממש זולות. אין תור בבנק או בקופ"ח למרות שהמציגים אינם בנקאים או רופאים… בקיצור תענוג.

עד שזה מגיע לילדים… כי משום מה המפרסמים תמיד בוחרים להתעלם מהעובדה שלילדים יש שני הורים (לפעמים גם יותר אבל זה כבר עניין לפוסט אחר…). וששני ההורים, שמנסים לצוף במציאות הכלכלית של ארצנו מקבלים את ההחלטות ביחד, בייחוד כשזה מגיע לילדים. כי לפי המפרסמים, אימא היא תמיד דואגת, היא יודעת תמיד מה הכי טוב לילד, הילד תמיד רוצה להיות הכי קרוב לאימא, וגם ברור שהיא תבחר לילדים תמיד את השניצלים הכי טובים. אבל אבא? הוא מה אכפת לו? העיקר שיש כדורגל, בירה ופיצוחים. ופלייסטיישן… לא אכפת לו מה הילד אוכל, מה קורה עם הילד בגן או בבי"ס – הוא למעשה ארנק מהלך. אין לו משקל. האמת, עם איך שהילדים מצטלמים בפרסומות של בגדי הילדים, כנראה באמת חסרה שם איזו דמות אב…

מה הילדים שלנו ילמדו מהתוכן הנצפה בטלויזיה?

מה הילדים שלנו ילמדו מהתוכן הנצפה בטלויזיה?

אז תכלס, אם היינו חיים לפי הטלויזיה:

  • היה לנו רכב חדש, אבל אבא היה שוכח את הילד באוטו – הוא הרי לא אחראי…
  • היינו זוכים בכסף במפעל הפיס אבל אבא בטח היה מבזבז הכל על פוקר ושאר השטויות שלו – הרי העתיד הכלכלי של הילדים שלו לא מעניין אותו
  • הבת שלו היה מתלבשת כמו דוגמנית ועושה פוזות מגרות לעוברים ולשבים – הרי לא באמת מזיז לו מה היא תלבש
  • האוכל היה ממש טעים ונראה טוב – אבל אם אבא מזמין זה בטח פיצה, אפילו לא עניין אותו שהיה לנו שמן דקל בתמ"ל.

אה, ועוד משהו

  • אמא הייתה כל היום מבשלת, מנקה, תולה כביסה, עושה כלים, מחכה לאבא כל ערב כשהוא חוזר מהעבודה עם כוס קפה, ארוחה ומיטה חמה ומוצעת וחסר לה שלא…

הלכתי רחוק מדי? (אם היו פרסומות כאלו בטוח ארגוני נשים היו קופצים וצועקים, ובצדק!!)

אז זהו שלא, היחס הזה לאבות, ההדרה שלהם מפרסומות למוצרי צריכה של ילדים (חיתולים, מוצצים, תמ"ל ומה לא…) מנציחים תרבות של אפליה, של שוביניסטיות. של חוסר שוויון בהזדמנויות בשוק העבודה, של הבדלי שכר. חוסר זכויות בסיסיות של האב. אם זה בתוקף תפקידו כחלק מהמשפחה ואם זה במקרה שהחבילה מתפרקת.

הרי אם היו יותר משרות אב בשוק, היו יותר משרות מלאות שמתפנות לנשים.
הרי אם גבר היה מקבל זכויות בשעה שהמשפחה מתרחבת – של ימי חופש, הגנה מפיטורין וכו' כבר לא היה למעביד שום שיקול אם לקחת לתפקיד מסוים גבר או אישה. ואז גם לא הייתה כל סיבה להבדלי שכר.

אתם חושבים שאני מגזים? כמה זמן פרסומות יש ביום בטלוויזיה? ועכשיו כפול שלושה (עוד מעט ארבעה) ערוצים מסחריים. ואתם רוצים להגיד לי שאין לזה שום השפעה על הדרך שבה מחליטי ההחלטות בסוף מקבלים החלטות? (אם התשובה היא כן – תתעניינו קצת בשיווק והעברת מסרים במדיות השונות…)

שורה תחתונה, תחשבו על זה, לאיזה עולם אנחנו רוצים לגדל את הילדים שלנו? חייבים לשים לזה סוף! זו התגובה שלנו לפרסומת האחרונה שעלתה.

ואם בא לכם לשמוע מה החברים חושבים על העניין תציצו אצל יוסי, ברק, יואב, טלעמירם

מחשבה אחת על “כמו בטלוויזיה

  1. פינגבק: על חידודים וחידודין | naylonnitzmad

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s