שאריות ומסורת

במשפחה שלנו יש מסורת, בכל פעם שמישהי נכנסת להריון ומגיעה לאיזור חודש תשיעי אנחנו עושים

תמונה של שני האחים וההריונית התורנית, מישהי שלומר מהמשפחה, אנחנו לא בקטע של להטריד נשים זרות ברחוב. כמשפחה שהכרס בה עוברת בירושה מדור לדור זה פשוט מתבקש. ובחודש תשיעי אנחנו מגיעים למשהו בר השוואה עם המורשת המשפחתית.

הנקודה היא שזה סוג של מירוץ. ההריונית התורנית תופחת לאיטה, מנסה להדביק את הפער ולזכות בתמונת ההנצחה אבל מהצד השני, זה לא שאני שוקט על השמרים. כך שגם אני מתחיל בפור וגם רץ בכל הכוח. רק לקראת קו הסיום הפערים נסגרים ואכן התמונה נמצאת ראויה להצטלם.

מסורת ושאריות...

מסורת ושאריות…

הבעיה היא שזה לא פייר. נשים בהריון רוכבות על הגל. הן הרי בהריון, הן צריכות לאכול בשביל שניים או שתיים (במקרה הטוב….). אז אין בעיה לדפוק לאפה שווארמה בלילה. קילו גלידה, קרמבואים, גלידות ופחמימות כאילו אנחנו חיים בקלאב 5 כוכבים הכל כולל דלוקס באנטליה (טפו…). הרי גם ככה עוד תשעה חודשים מורידים בבת אחת את הרוב – מים שוקלים מלאאא וגם תופעת הלוואי הצורחת. ואם נשאר משהו אז גם ככה חומס\ת הציצים דואגים לקזז את ההפרשים בתקופת החמס. ראיתם את קייט מידלטון איך יצאה מהלידה?

ואתה? (כשאני אומר אתה אני מתכוון לאני אבל מנסה לתת לעצמי תחושה טובה יותר) נשאר עם כל העודפים… הרי, בואו נודה על האמת, יש לנו בעיה, הגברים… אנחנו כמו נשרים או עורבים, אוכלי שאריות. רוב הארוחות שלנו הן ארוחות חבלים. לא מכיר גבר אחד שלא קם בבוקר, ראה משולש פיצה שנשאר מאתמול בלילה ולא תפר אותו לארוחת בוקר או קדם ארוחת בוקר. אני לא מכיר גבר אחד שכשאשתו בקשה לאפה באמצע הלילה (או פיצה, או גלידה, או מלפפון חמוץ עם חומוס ושוקולד) לא חשב לעצמו – אני אעשה הכל למען אם ילדי, נסע לאן שהיה צריך ליסוע והביא לה לאפה. וגם לו, כי כבר הלכתי והבאתי וחוץ מזה לא נעים שהיא תאכל לבד. ואז אחרי שני ביסים, כשהיא מיצתה את החשק מהלאפה, חשב לעצמו – טוב, חבל לזרוק, ואין מספיק למחר גם ככה, וחוץ מזה – מי מחמם לאפות במיקרו? ואז תפר גם את השאריות שלה. אז בקיצור – אתה עולה איתה במהלך ההריון רק שאתה לא יולד בסוף (ולא… לא מכיר מישהו שמצליח לשחזר את הקטע הזה מסאות' פארק…)

העניין הוא שנשים לומדות את העניין, כמו שאפשר לקרוא אצל נטע, נשים מבינות אחרי ההריון הראשון שהחגיגה היא לא כזו חופשית, שאפשר לחגוג אבל צריך לעשות את זה חכם ונכון. ואנחנו, הגברים? אוכלים עכשיו גם את השאריות החכמות שלהן וגם את השאריות של הילדים… את המסורת של התמונה נשמר. גם את הכרס…

אז מה עושים?

מטפלים בשאריות....

מטפלים בשאריות….

צריך להלחם באינסטינקטים שלנו. אני לאחרונה הבנתי שאני צריך שינוי בחיים והתחלתי תזונת פליאו וקרוספיט. אחרי כחצי שנה בפליאו ירדתי עשרה ק"ג, אחרי 3 חודשים בקרוספיט ירדתי באחוזי השומן מ-31% ל-25%. ככה שנראה לי שאני בדרך הנכונה. ואתם?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s