מה עושים מכאן? איך ממשיכים? תהיות על המצב

באמת שאני כבר לא יודע מה לחשוב. בזמן האחרון נראה שכל מה שעבדנו עליו בשנים האחרונות נהרס. כל התקדמות, כל צעד אל עבר עתיד טוב יותר לנו ולהם נעצרה וגרוע מזה חזרנו אחורה. ואין לי מושג מה אנחנו צריכים לעשות בשביל לשנות. הגישה שלי בדרך כלל היא שלא רק הם אשמים אלא גם אנחנו, בתור החזקים וה"בוגרים" אנחנו צריכים לתת להם תקווה, להבליג לפעמים גם אם זה אומר שזה פוגע באגו שלנו. הרבה מהחברים שלי קוראים לי "יפה-נפש" בגלל הגישה הזו. הם לא מבינים שאני לא יפה-נפש קלאסי. אני חושב שפשוט יש מקומות שבהם צריכים להיות תקיפים יותר ויש מקומות שפחות.

אבל אפילו אני שמתי לב, בעיקר לאור האירועים האחרונים, שנדמה שכבר אי אפשר. הם הורסים כל דבר שאי פעם הצלחנו ליצור פה ביחד. ולא רק זה, ברגע שהם לא מקבלים את מה שהם רוצים ישר שוברים את הכלים. צעקות, התבכיינות לכל עבר, אלימות. איך הגענו למצב כזה שלמרות כל מה שויתרנו ונתנו להם, למרות הכספים שאנחנו משקיעים בהם במקום בנו, למרות שאנחנו תכל'ס לא מקבלים מהם כלום בתמורה לכל מה שאנחנו משקיעים, הם עדיין על כל "לא" שהם מקבלים מאיתנו ישר תוקפים. משקרים, מסלפים את העובדות, יוצרים מניפולציה על כל גורם שלישי שמנסה להתערב.

stand-against-terrorism-fist

גם בגזרה הזו נראה שאין תקווה. מצד אחד באים ואומרים אתם קשוחים מדי, התגובות שלכם לא פרופורציונליות, תבינו אותם – הם במצוקה. מצד שני כשהם מתמודדים עם בעיה כזו אז לפחות מהצד נראה שהם לא בדיוק עובדים לפי הסטנדרטים שהם מציבים לנו. יותר מזה, חלק מאלה שמתיימרים להבין ולייעץ לנו איך להתנהג שכחו שבעבר, הם בעצמם התנהגו בצורה הרבה יותר חמורה – כי אז זה היה מקובל, כולם התנהגו ככה. וחוץ מזה שצריך להקשיב להם כי יש להם הרבה יותר נסיון בשטח.
שטויות, אף אחד שלא נמצא במצב שלנו לא יכול לשפוט אותנו. עם מה שאנחנו מתמודדים מדי יום ביומו, פשוט טרור, ועוד מבית, אין דרך אחרת להגדיר את זה – רק אנחנו יכולים להחליט מה טוב בשבילנו. למרות שבסה"כ אנחנו פיפס קטן ועדיין זקוקים לתמיכה מסביב.

פעם היה פה יותר קל

כשאני חושב על זה, פעם היה יותר קל איתם, לפני שהתחלנו עם כל ההסכמים, ההסדרים והויתורים. היה לנו גורם אחד להתנהל מולו, הייתה לנו תמיכה מקיר לקיר כי הכל היה חדש ובסה"כ הם ידעו מה הם מקבלים. לטוב ולרע. הבעיה התחילה ברגע שהתחלנו להתפשר, והם הרי מבינים רק כוח. ואז הם התפצלו. ונוצר מצב שהם מתחרים אחד עם השני מי יצליח להשיג יותר, גם בגזרה מולנו וגם בגזרה כלפי חוץ. כל אחד בטריטוריה שלו. עכשיו לך תתעסק עם מערכת כפולה של שקרים, מניפולציות ויותר גרוע – אלימות. לך תצדיק את הגישה הדברנית שלך, לך תצדיק את הויתורים. יותר מזה, נהיו שני גורמים להתמודד מולם, וכשאחד מקבל משהו גם השני רוצה. ואין להם גבול. נותנים אצבע הם רוצים את כל היד.

כשממשיכים לחשוב על זה, איפה אנחנו נמצאים כיום? מתחיל להכנס גורם שלישי לשטח, הוא למד מהניסיון של כולם ומתחיל בשיא הכח להתנגח בכל דבר ללא קשר לדיבורים, למשא ומתן, אף אחד כבר לא יודע איך להתמודד מולו. והוא לא רק הבעיה שלנו אלא של כולם. אפילו הם מנסים להתאחד מולו ולא מצליחים. גם המתערבים מבחוץ לפעמים כבר אובדי עצות. כשמגיע גוף כזה שפשוט דורש והורס. מה יהיה כשהם יגדלו? לאיזה מצב עוד אנחנו יכולים להתדרדר? גם פתרונות טריטוריאליים לא עוזרים, כי אם תשים את כולם באותה הטריטוריה בסוף הם ילהיטו אחד את השני והשני את השלישי וזה יכול להוביל להתפרצות מטורפת של הר געש. הדבר האחרון שאנחנו צריכים פה במטר על מטר הקטן שלנו, בפינה הקטנה שלנו בעולם שאנחנו קוראים לה בית זה מלחמה כוללת בכל הגזרות.

מחשבות על העתיד

אז מה הלאה? צריכים לדעתי מצד אחד להיות מאוד תקיפים, אפס סובלנות לטרור ומצד שני לתת להם את האופציה לעתיד טוב יותר, כי בסופו של דבר כולנו בני אדם ואין מה לעשות כולנו נצטרך להתבגר ולחיות יחד תחת אותה קורת גג. ובסופו של דבר העתיד שלהם הוא העתיד שלנו.

20150718_111630 IMG-20150701-WA0007

בסוף, כמו שעברנו בעבר גם הפעם נצליח להתגבר על הטנטרומים של גילאי 5, 3 ושנה. הכל עניין של התווית דרך, דבקות במטרה, סבלנות וסובלנות.

מחשבה אחת על “מה עושים מכאן? איך ממשיכים? תהיות על המצב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s