דון קישוט

תארו לכם מצב בו הילד שלכם בוכה בכי תמרורים. בכי של כאב, של עלבון. בכי של חוסר אונים. מה האינסטינקט שלכם?
לרוץ אליו מיד, לא משנה אם הוא בן חודש או בן 30, לחבק אותו לנשק אותו. לתת לו לדעת ולהרגיש שאתם פה בשבילו. עכשיו תארו לכם שאתם רואים את הילד שלכם בוכה אבל אין לכם איך להגיע אליו… לא כי הוא רחוק, כי אתם לא שם, כי זה כבר קרה ולא ידעתם בזמן אמת. איך הייתם מרגישים בידיעה שהילד שלכם ישב שם דקות, שעות, בכה ולא הייתם שם בשבילו, לא יכולתם לגשת.

תארו לכם מצב שאתם רואים את הילד שלכם חוטף מכות. הדבר היקר לכם מכל חוטף מכות. לא כי הוא רב עם ילד, לא תוך כדי משחק או חוג קראטה, תארו לכם שמישהו מבוגר מגיע אל הילד שלכם, מושך אותו מהיד באוויר, זורק אותו על מזרון, דורך לו על הראש. איך הייתם מגיבים?
איך הייתם מרגישים אם היו שמים אתכם מאחורי קיר זכוכית כשבצד השני מבוגר מכה או לכאורה מכה את הילד שלכם?
את האוצר שלכם?
תארו לכם שאתם רואים את זה בוידאו, בחדשות או באינטרנט – מישהו "לכאורה" הרביץ לילד שלכם ולא יכולתם לעשות כלום…

מה קורה כשמי שאתה סומך עליו, מי שאמור לשמור על הביטחון שלך, מי שאמור לייצג אותך מול הרע שבעולם לא עושה את עבודתו?
או עושה את עבודתו לצאת ידי חובה?
מה קורה כשהאנשים שנתת בהם אמון תוקעים לך סכין בגב?
מה קורה כשכל המערכת נעמדת מולך ואתה נלחם כמו דון קישוט בטחנות רוח, בטוח בצידקתך אבל מול אויב שלא משחק לפי אותם הכללים?

כשאתה בתחתית, בנקודה הכי נמוכה שלך, אז מצד אחד לא יכול להיות יותר גרוע. אבל מצד שני – אין לך מה להפסיד. כשכעס, עצב, חרטה וצער מגיעים לרוויה אתה נשאר בקהות חושים. ואז פעמים ההגיון כבר לא מדבר אל המעשים שלך, אז אתה לא נותן לחסמים לעצר מבעדך. אז אתה יודע שאתה חייב לעשות הכל, אבל הכל בשביל לטפס למעלה.

באוגוסט 2014 הגשתי תלונה במשטרה בגין אירוע שטלטל את עולמי, שהפך אתם מן הקצה אל הקצה ושאחריו כבר שוםדבר לא יההי כשהיה – אלימות בגן הילדים שבו שהו ילדי. אלימות ברוטאלית כנגד הילדים שלי ושל חברים אחרים במקום שאמור היה להיות הבית השני שלהם, שהם שהו בו כמעט יום יום במשך ארבע שנים. במהלך החודשיים שלאחר מכן, פעם בשבוע, התקשרתי אל חוקרות המשטרה שהיו אמונות על התיק כדי לברר את התקדמות החקירה – הבהרתי להן שיש חומר מצולם שעליהן לקחת מיידית בצו בית משפט לפני שימחק שמגבה את התלונה ואף יותר מזה, חודשיים ושום דבר לא זז. חודשיים שבו צוות של גן ש"לכאורה" התעלל בילדים המשיך להפעיל את הגן.

וכשסוף סוף, חקרו, פעלו, עצרו, שיחררו והמליצו על כתב אישום כנגד 7 (!!!!!!) מתוך 8 נשות הצוות, נכנס גורם נוסף למשחק – הפרקליטות. הפרקליטות הסתפקה בכתב אישום מאוד מעודן על סף הפרווה. מתוך 9 שעות של אלימות שנגזרו מתוך קרוב ל-200 שעות הקלטה, נכתב כתב אישום לקוני מאוד. יתרה מכך, הפרקליטות פועלת במרץ על מנת לסגור את התיק בעסקת טיעון – על מנת לקצר את זמן ההליך.

כשמסתכלים על התמונה הגדולה – כמעט כל שבוע נחשף מקרה חדש של התעללות בילדים במסגרות חינוכיות ועל ידי האחראים לשלומם. לרוב זה עובר לידינו, כל אחד מאיתנו מצקצק קצת בלשונו וממשיך הלאה. עד שאתה חוטף את הסנוקרת. היום אני יודע שכבר אי אפשר לשתוק.

אז תקראו לי דון קישוט, סנשו פנשה או החתול במגפים. אני לא אנוח, ולא אשקוט, אעשה את כל מה שביכולתי לעשות ואף יותר מזה על מנת שמי שאחראי על מה /קרה לילדים שלי ישלם על מה שעשה. אני אלחם בתקשורת שמכסה את העניין לפרקים וכשנוח לה, אני אלחם בפרקליטות שעושה מסחרה על גבם של נפגעי עבירה, אני אלחם בבתי המשפט שמאשרים עסקאות טיעון מגוחכות (מקווה שלא כך יקרה במקרה שלנו), אני אאבק במשטרה שעושה חצי עבודה בחקירה וגם אותה לא ביעילות יתרה. ואני אלחם במי שעולל לילדים שלי את מה שעולל.

כדי להביא צדק לילדים שלי.

כי על ילדות משלמים.

וכי אבא תמיד פה בשביל להגן עליהם.
היום זה קרה לילדים שלי – אני אעשה ככל שביכולתי כדי לוודא שמחר זה לא יקרה לילדים שלכם, גם אם זה נראה כמו קרב מול טחנות רוח.
ואתם? שתפו את הסירטון, שתפו את הפוסט, חיתמו על העצומה – אל תתנו לזה לרדת מסדר היום!

ותחבקו את הילדים (שלכם – אל תהיו מוזרים עכשיו…).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s