עופר עוד 3 חודשים בן 6, מה שאומר שכמעט 6 שנים לא יצאנו לחופש לבד בלי הילדים. אפילו לא לילה אחד…2100 ימים, 50,400 שעות ואת שאר המתמטיקה תעשו בעצמכם.
עכשיו כן, נכון שזה מגבש. זה כמו חדר בריחה, ארוך מאוד, אתה והיא נגד הפרחחים שאף אחד לא מוכן לשמור עליהם לילה אחד לרפואה למען השם (!!!), אבל בכל זאת.. לילה… זה לא שביקשנו ליסוע שבועיים לניו יורק (בינתיים…).
בתמונה – הורים בדרך לחופשה ללא הילדים
אז אחרי מאמצים רבים ושיכנועים רבים (לא כולל החתמה על החוזה), ולכבוד ימי הולדת ויום נישואין שמיני, הסכימו לשמור על הילדים לילה אחד, באמצע השבוע, ביום בלי חוגים, כשאנחנו מפזרים ביום הראשון לגנים ואוספים מהגנים ביום שלמחרת, אבל בכל זאת – לילה לבד 🙂
אז התכנון היה להתפנק לנו בצימר יוקרתי עם בריכה פרטית מחוממת וג'קוזי (בכל זאת, פעם בשש שנים מותר לנו…), ארוחת ערב, וכמובן התרת רסנים, השלמת חסכים וחוסרים והפסקה של התמודדות עם דחיית סיפוקים. אני מתכוון כמובן לישון המון. אגב, חייבים לעשות משהו עם הצ'קאאוט ב12:00, זה פשוט לא הגיוני לקום כל כך מוקדם בחופש שלך!
כמובן שתכנונים לחוד ומציאות לחוד כי ברגע שהעולם הבין שאנחנו אמורים לצאת לחופשונת קטנטנה אז גברת קארמה ומר מרפי שיתפו פעולה והסבירו לנו שכמה דברים חייבים לקרות לפני שנצא:
ילדים משחקים לפני עידן הטכנולוגיה
- הרכב המשפחתי נכנס לטיפול תקופתי ונמצא גוסס בשלבים מתקדמים – 6000 שקל…
- בתקופה הסמוכה לאירוע, ולמרות שלא ידעו כי אנו מתכננים לצאת הילדים התקלקלו, כל לילה הם מזדחלים לנו למיטה (כבר כתבתי על זה…) ולא נותנים לישון נורמלי.
- הקטנה חזרה להתעורר בין פעם ופעמיים בלילה.
- והיא לא מוכנה לרדת מהידיים – נהיתה תינוקת פרקור, אסור לה לגעת ברצפה.
- לעמית נתפס הגב יומיים לפני המועד.
- אני חטפתי צינון מטורף – בלי חוש טעם ובלי יכולת לנשום מהאף יום לפני.
- הטלוויזיה, הבייביסיטר הדיפולטי לשעות משבר נשרפה יום לפני היציאה
- עופר, אחרי שבוע וחצי של זלילות ממתקים כתוצאה מחגיגות הפורים הבלתי מסתיימות, חטף קלקול קיבה שלא עובר.
- חלק מהתכניות האהובות של הילדים ב VOD נמחקו על ידי יד נעלמת…
- כמובן, איך אפשר בלי, היום הכי גשום בחודש מרץ מאז 1952 – מה שגרם לפקקים ענקיים (45 דקות רק לצאת מהעיר!!) וגרם לשימוש בבריכה המחוממת להיות מאתגר משהו..
בסופו של סיפור אמנם עלה לנו יותר גם בטרחה וגם בכסף אבל:
הרכב יצא בזמן מהמוסך, הלילה עבר יחסית בסדר, הגב השתחרר, הצינון חצי עבר, הקלקול קיבה הסתדר, ואפילו עם הפקקים הגענו יחסית בזמן לכל התכניות ואפילו הספקנו חדר בריחה 🙂
מה שיותר חשוב שבהיעדר טלויזיה הילדים נזכרו בחברים הישנים שלהם – הספרים.
חיות בתלת מימד
שמרנו אותו לאירוע מיוחד וסוף סוף יצא לנו להשתמש בספר הקסמים חיות בתלת מימד שערכה חן קראוס אלבו בשיתוף עם גן החיות התנכי בירושלים. ספר קסמים כי ברגע ששמים את משקפי התלת מימד (כאלה כמו של פעם) החיות ממש יוצאות מהספר – הקטנים ממש התהלבו ועם עופר אפשר היה גם לעבור הפרטים על כל חיה וחיה שנמצאת בספר.
קנינו גם טלויזיה חדשה כי לא עושים ניסויים על סבא וסבתא – מתישהו בחיים הקרובים נצטרך אותם שוב.
דבר נוסף שגיליתי – הכי נוח לישון על המיטה שלך בבית ולכן המסקנה המתבקשת – פעם הבאה שולחים את הילדים ללילה עם סבא וסבתא ופשוט נשארים בבית 🙂
תכל'ס, דורות'י גילתה לנו את זה כבר ב 1939, אבל 80 שנה – לך תזכור.
צופה מהצד 
פינגבק: רוחות של שינוי | צופה מהצד