פעם בשש שנים

עופר עוד 3 חודשים בן 6, מה שאומר שכמעט 6 שנים לא יצאנו לחופש לבד בלי הילדים. אפילו לא לילה אחד…2100 ימים, 50,400 שעות ואת שאר המתמטיקה תעשו בעצמכם.

די לכיבוש!

תחשבו על זה, באמת. אולי מספיק עם זה כבר? כמה זמן כבר אפשר להמשיך עם האיוולת הזו? אני חושב שהגיע זמן שכולנו נתאחד ונצעק ביחד: די לכיבוש! שימו רגע את הדיעות הקדומות ואת כל האג'נדות השונות בצד ותנסו לקרוא את הקטע הבא נקיים ממחשבות. אני לא צודק?

תמיד כשאבא ממהר

בבוקר, כשצריך להתעורר
תמיד אני מעדיף במיטה להשאר
כי למרות שהשמש זרחה כבר והתחיל לו עוד יום
יותר כיף מתחת לשמיכה להתכרבל ולחלום
ואפילו שאבא אומר "נו קום, כבר מאוחר"
אני לא מתרגש, הוא אמר את זה אתמול וגם יגיד את זה מחר

לא תאמינו מה אפשר להספיק בחצי שעה

אחד הדברים הידועים הוא שככל שיש לך יותר ילדים יש לך פחות זמן פנוי. כבר בכיתי על זה בעבר, אני בוכה על זה בהווה ומספיק אופטימי בשביל לחשוב שמתישהו בעתיד אפסיק לבכות על זה. כזה אני.

השעון מתקתק

לילה, ובלילה כולם ישנים – כך מתחילה כל הרפתקה של פינוקיו עם שמשון ויובב…
ואז בא דוקטור סוס