אבות המזון

הילדים שלי מאוד אניני טעם. עד כדי כך שסל המזון העיקרי בנוי מאבות המזון הבאים: פסטה בלי כלום, פסטה בלי כלום, מלפפון, עגבניה לפעמים, לחם, פתיתים, פסטה בלי כלום ו… משחת שינים. אני רציני! כל בוקר שני ילדים, כל אחד עם שתי מברשות ובערך חצי שפופרת של משחת שיניים לילדים. לפעמים אני באמת מצליח להערים עליהם ולגרום להם לאכול דברים נוספים, כמו קציצות (אפילו סגולות…). בזמן האחרון התווסף למשפחת אבות המזון העשירה שהם אוכלים מרכיב חדש: שוקולד. או איך שעופר קורא לזה – בא לי כריך עם דבר מתוק כזה, חום, שמורחים על הלחם  – הוא יודע שקוראים לזה שוקולד אבל יש לו תחביב נוסף… לדבר אלינו בחידות.

תשבץ הגיון של ילד בן 4

תשבץ הגיון של ילד בן 4

זה נחמד עניין החידות הזה, בעיקר בבוקר כשממהרים והוא מחליט להיות חמיצר ולאתגר אותנו עם תשבץ הגיון. הגיון של ילד בן 4… ועוד בלי רמזים…

נחזור לעניין האוכל, אז כאמור, הילדים התחילו לאכול שוקולד. בכל הצורות, בכל הגוונים, בכל המרקמים ומתי שרק אפשר. וכך גם ממתקים וחטיפים אחרים. עודף משקל הוא בעיה נפוצה אצלנו במשפחה, לכן חשוב לי למתן את עניין צריכת החטיפים והמתוקים אצל הילדים וכללית להרגיל אותם שיש גבול מן הסתם לכל דבר. שיהיה ברור, גם אני אוהב שוקולד ועמית בכלל יכולה לאכול שוקולד בלי הפסקה (אז היא האשמה!!!). אני לא רוצה להיות צבוע ולתת להם לאכול תחליפים  כאלה ואחרים (מישהו אמר ממרח חרוביכס….) בזמן שאנחנו מתענגים על הדבר האמיתי ולכן ניסינו למנף את העניין.

20141030_071735

שוקו!!!

חילקנו את המזונות לשתי קבוצות:

  1. אוכל אמיתי – פסטה בלי כלום,קציצות וכו'
  2. שטויות – חטיפים, שוקולד ושאר מריעין בישין

הכלל שקבענו אומר שמותר לקבל 2 שטויות ביום והתנאים לקבלת השטות הם:

  1. לאכול אוכל אמיתי לפני
  2. לאכול משחת שיניים אחרי (לפעמים המברשת היא רק תירוץ…)

עופר ילד מתוחכם מטבעו ולכן מוצא כל הזמן דרכים מתוחכמות לשבור את הכללים שלנו. אחד הטריקים שהוא למד זה:

  • אבא, אני צמא
  • מה אתה רוצה לשתות?
  • מיץ
  • אבל מיץ זה שטות
  • לא, מיץ זה שתיה… אני צמאאאאא
20141030_071803

איזה כיף שהיה לי הבוקר

בד"כ הוא שותה מים… אבל כשהוא מרגיש שבא לו עוד קצת פינוק הוא מבקש מיץ. לפעמים אנחנו מוותרים לו אבל כשזה הגיע למצב שהוא סיים בקבוק ליטר וחצי של מיץ ענבים ביומיים החלטנו שהדבר הזה לא נכנס אלינו יותר הביתה. את הויטמינצ'יק לפחות אנחנו מוהלים לו יותר…

עם האהבה שלו לשוקולד הוא גם פיתח אהבה לשוקו. המשקה… פה אני בדילמה מאוד מאוד רצינית… כולנו גדלנו על שוקו ולחמניה. מי שאומר שלא פשוט שקרן!!! דורות של ילדים חיכו לחמש בבוקר בל"ג בעומר בדיוק בשביל שמשאיות הפריקה של תנובה ושל המאפיות יפרקו את הלחמניות והשוקו ויסתלקו להן (אין בנאמר המלצה לדורות הבאים לנהוג כך…). כל קייטנה היתה מתחילה בשוקו ולחמניה. אם יש משהו שאני שונא ומתעב זו צביעות ולכן קשה לי לסרב לו לכוס שוקו בבוקר.

כשהציעו לי לנסות את השוקו החדש של תנובה, שבמסגרת פרוייקט המצפן התזונתי שיפרו את ערכיו עד מאוד וכיום הוא דל לקטוז ו-30% פחות תוספת סוכר, קפצתי על העניין ונתתי לאניני הטעם של המשפחה לבדוק אותו. ניסיתי אגב בעצמי. בטעם אין שינוי, המוצר עשוי מ96% חלב והמרקם נשאר כפי שהיה. מבחינתי מצויין. עמית טעמה ואהבה גם היא. אז לנו כיף לתת להם, אבל מה הילדים חשבו?

הנה מה שהיה להם לומר:

 

4 מחשבות על “אבות המזון

  1. פינגבק: על כוס שוקו: "רק בשמחות?" | על כוס קפה | The Cappuccino

  2. פינגבק: אדון שוקו הולך הביתה | תחתית החבית

  3. פינגבק: על כוס שוקו: על תבונה ורגישות ללקטוז | על כוס קפה | The Cappuccino

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s